אברהם יהושע השל הוא אחד מהוגי הדעות הגדולים והחשובים ביותר במאה ה-20. בספר השבת באה לידי ביטוי מקורי ומרגש התיאולוגיה המיוחדת שלו, ויכולתו המופלאה לשלב בתוכה לא רק אמונות ודעות, אלא גם רגשות. אחת הבעיות המרכזיות של האדם בתקופתנו היא הניכור: ניכור האדם מהזולת, ניכור האדם מעצמו וניכור האדם מאלוהים. השל טוען שהמפגש של האדם אם אלוהים הוא למעשה הפגישה של האדם עם עצמו, עם הרבדים העמוקים ביותר בתודעתו, כי קול אלוהים מצוי בתוככי נפשו של האדם שפתו של השל היא שפתו של משורר, המנסה לשתף את קוראיו בחוויה שאינה ניתנת להגדרה מושגית מדויקת. השל טוען שהיהדות אינה מקדשת ארמונות חומריים של טיט ואבן, אלא את הזמן. השבת היא ארמון הזמן, אשר בו שוכן אלוהים, ואליו מוזמן עם ישראל להיכנס מדי שבוע. במימד הזמן פוגש עם ישראל את הנצח, ואילו בימות החול הוא חוזר אל ממדי המקום והמרחב ושואף להגשים את חזון הנביאים