אם ישלים את הקדנציה הנוכחית עד תומה יעקוף בנימין נתניהו את דוד בןגוריון ויהיה למי שכיהן יותר הכל רחד רחר בתפקיד ראש ממשלת ישראל. עצם אזכור שמו מעורר רגשות עזים ומנוגדים: מצד אחד ניצב מחנה עצום ורב של ישראלים הרואים בו את אבי האומה, משיח בק זמננו ומנהיג בסדר גודל תנ"כי. מן העבר השני עוהדים לא מעט ישראלים שאינם יכולים לשאת אותו, את משפחתו ואת סגנונו. קשה למצוא ישראלים אדישים לנתניהו, ולא בכדי. האיד הוא ללא ספק אחד המנהיגים המרתקים ביותר בהיסטוריה של המנהיגות הישראלית בעידן החדש. אישיותו רוויית ניגודים וכישרונות, אך גם לא מעט חוליים וחולשות, וקשה לעמוד על טיבו במדויק. האם הוא אידיאולוג ימני חסר פשרות המוכן לעשות הכול כדי לחסות את מדיניות השמאל, או שמא מדובר בנהנתן כסר גבולות שכל מעשיו מכוונים לתכלית אחת ויחידה - הישארות בשלטון? האם הוא מחזיק בתפיסת עום מוצקה, או שרק הכוח, השררה והכיבודים נחשבים בעיניו? האם הוא גיבור, או ציניקן?