האין זה מוזר כי דווקא סיפורם של היהודים שבעין הסערה, היהודים הגרמנים, נדחק לשולי סיפור השואה?

תולדות יהודי גרמניה מעליית היטלר לשלטון עד "ליל הבדולח" נחשבות "מבוא" לתולדות השואה, ואילו סופה של יהדות זו נהיה הערת שוליים בסיפור.

הפרשה הלא זניחה הזאת נפרשת לראשונה בספר זה במלא משמעותה: כיצד סימנה החברה הגרמנית קבוצת מיעוט, גרמנית גם היא, כאויב.

כיצד פעלה השיטה הנאצית להדיר את קבוצת המיעוט באמצעות מערכת החוק והמשפט, מתוך כוונה להמאיס עליה את החיים בארצה. כיצד הפך המנגנון הנאצי את מי שהיו בעבר אזרחים גרמנים לקרבנות של סחיטה, שוד, גירוש ורצח.

פרשה מיוחדת זאת מסייעת לפענח את החידה הקרויה "הרייך השלישי" ו"הפתרון הסופי", שכן בחינה מקיפה של השלב האחרון בעימות בין גרמנים לא יהודים לגרמנים יהודים מבהירה בחדות את סוגיית "כיצד היה הדבר יכול לקרות?" הרי משני צדי המתרס עמדו אנשים שקיבלו אותו חינוך, דיברו אותה שפה, חוו בעבר אותן חוויות.

השאלה "מה הם ידעו על השואה" מכוונת אל מי שהיו שכנים וקרובים, לא כובשים ונכבשים, ומעלה תובנה מיוחדת לעניין היקף התמיכה העממית בגזענות הנאצית. ההתמקדות ביחס שבין גרמנים וגרמנים מחדדת את היכולת לחדור אל קרביו של המנגנון המסוגל להסיט בני תרבות ממסלולם ולעשותם שותפים להתנהגות בלתי אנושית קיצונית.