ביום ההוא היה לי חשק להכאיב באמת. כעסתי ולא לקחתי שום הסוואה. זה היה ואן ויי טיקט — אאוט. קבעתי עם עדינה בתחנת דלק בכניסה לעיר, והיא חיבקה אותי שם ואמרה: "ברוכה הבאה לחיים האמתיים". נשברתי לה קצת בתוך הידיים, הדמעות הציפו אותי, וכאב ראש חד הִכּה לי ברקות ושיתק אותי. הלב שלי דפק. הייתי אמורה להיות מבוהלת, אבל לא הייתי. הייתי מכווצת ומאומצת כאילו דחפתי הר. בתוך הידיים של עדינה הכול קרס והתמוטט, ועם הדמעות באה לי גם הרגשה משכרת של אושר. של חופש.

שירה גאולה, יתומה מאב, ובת לאם בעלת תשובה שנישאה בשנית, הפעם לגבר חרדי, נזרקת מתוך חייה המתפוררים ומגיעה לרחוב. היא צוללת אל מעמקי העיר שמתחת לעיר, וזו מקבלת אותה בזרועות פתוחות ומובילה אותה להרפתקה פלילית שאולי תשנה את חייה.

נועה ירון־דיין, שבספרה רב־המכר מקימי סיפרה על עולמם של החוזרים בתשובה, מתמודדת הפעם עם התהיות שבכיוון ההפוך. את ההוויה התל־אביבית מחליפה ירושלים של מטה, וגם הפעם היא עושה זאת בסיפור קולח ושובה לב.