מאיר כהן, טייס חייל האוויר בדימוס, מתכנן להתנקש בחייו של יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין. הוא חש שמאז אותו יום "הלכה לו המדינה". בקור רוח הוא מתכנן את ההתנקשות., דומה שהמשימה שלקח לעצמו היא מעין שליחות לאומית מן המעלה הראשונה, אותה הוא מבקש למלא בשמו של דור שלם, שעולמו התהפך עליו מאז הרצח ההוא.
תחושת התסכול מן הרצח הפוליטי נוגעת בתסכולו האישי של מאיר, המלווה אותו מאז הפרישה מחיל האוויר. הוא נושא גם צלקות אישיות מכאיבות, המעיבות על סדרי חייו. מקורן של אלה בהיותו חשוך בנים ובמערכת היחסים שנרקמה בינו לבין אחיו המנוח, בני, אשר נפטר ממחלה והותיר את מאיר מסובך ברגשות מעורבים של כעס אשמה חמלה ואהבה.
כל זאת שוזר המחבר ביד אמונה ומיומנת.
כצפוי משובצות בסיפור עובדות ודמויות מן המציאות ה'אמיתית', שנוכחותן נוסכת עליו אווירה סמי דקומנטרית, המעצימה  את כוחו ואמינותו.