אִם תִּרְצוּ לָדַעַת אֵיךְ הִצִּילָה הַזִּקִּית אֶת נֹחַ, תּוּכְלוּ לְהִצְטָרֵף לְהַפְלָגָה בַּתֵּבָה שֶׁלּוֹ.
בַּחוּץ יוֹרֵד הַמַּבּוּל, וּבְתוֹךְ הַתֵּבָה הֲמֻלָּה —
הַחֲמוֹרִים נוֹעֲרִים, הַצְּפַרְדֵּעִים מְקַרְקְרוֹת, הָאֲרָיוֹת שׁוֹאֲגִים!
וּמָה עוֹשֶׂה נֹחַ?
הוּא שׁוֹמֵר עַל כָּל הַחַיּוֹת וְדוֹאֵג לָהֶן גַּם בַּיּוֹם וְגַם בַּלַּיְלָה.
אֲבָל צָרָה גְּדוֹלָה מִתְגַּלָּה בְּבֶטֶן הַתֵּבָה, וּמִי יַעֲזֹר עַכְשָׁו לְנֹחַ?

סִפּוּר עַל יֹפִי הַבְּרִיאָה וְעַל חֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁל כָּל יְצוּר, גָּדוֹל כְּקָטָן, לְקִיּוּמוֹ שֶׁל הָעוֹלָם.

יָעֵל מוֹלְצַ'דְסְקִי — מְתַרְגֶּמֶת וְעוֹרֶכֶת שֶׁל סִפְרוּת יְלָדִים וְנֹעַר. אֵיךְ הִצִּילָה הַזִּקִּית אֶת נֹחַ הוּא סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן לִילָדִים.
הוא מבוסס על הפסוק מתוך סנהדרין קח ע"ב:
"זיקית זו – לא היה יודע אבא [נח] מה היא אוכלת.
פעם אחת היה יושב ומחתך רימון: נפלה תולעת מתוכו ואכלתה."

אוֹרִית בֶּרְגְמַן — כּוֹתֶבֶת וּמְאַיֶּרֶת סִפְרֵי יְלָדִים וּמַרְצָה לְאִיּוּר בִּבְצַלְאֵל.
בֵּין סְפָרֶיהָ: שַׁבְּתַאי מִסְכֵּן וְיוֹמָנָהּ שֶׁל לוֹכֶדֶת כְּרִישִׁים.