"מה הסיפור בדיוק? שאלה פאוזיה, נהגת המונית, צובעת את שפתיה בחשיכה מול המראה הקטנה.
אהבנו בטירוף, ברחנו בטירוף ובסוף הוא לא בא בגלל המכלול. אני הולכת לשרוף לו, שלא ייצא כאילו כוחותינו שבו בשלום לבסיסם, התוודיתי.
בשביל מה את עושה את כל זה, בשביל מי, אני מתכוונת? שאלה. אני יכולה להגיד לך שהוא לא שווה את זה, אבל זו תהיה גסות רוח מהסוג הרגיל. אנחנו לא יכולים להיות אחרים ממה שאנחנו שאותו רגע. לכי על זה. תשרפי. המטרה מקדשת את הנרצעים, אמרה לאחר הרהור.
לא הבנתי מה שאת אומרת, הודיתי; לא הבנתי אם להיות קורבן זה יותר בנאדם או פחות בנאדם, הרי בסך הכול רציתי ויכולתי לחיות מתחת לעור שלו. לא היה תא אחד בגוף שלו שלא אהבתי.