זוהי תמצית החלום האמריקאי, וצ'אנגז חי אותו במלואו: תואר בהצטיינות מפרינסטון, משרה נחשקת שמשכורת שמנה בצדה וסימנים ראשונים לרומן עם בת אצולה מקומית. מה נותר מעברו הפקיסטני? מילדותו? מערכיו הישנים? בגיל 22, הוא אינו מוטרד מכל זה.

כל זה עתיד להשתנות עם הפלת מגדלי התאומים. חייו היציבים, הסלולים, הבטוחים כל כך של צ'אנגז, חדלים מלהתקיים. את מקומם תופסים תודעה פוליטית מטלטלת, בוז עצמי וכמיהה צורבת לשוב לפקיסטן, מולדתו. בפעם הראשונה מאז הגיע לארצות הברית של אמריקהף הוא מצליח לנסח אמת שנפש מערבית תתקשה לעכל. אמת שהוא שוטח לאחר שנים, בבית קפה בלאהור שבפקיסטן, בפני תייר אמריקאי מזדמן.

חילוף תפקידים זה מאפשר לצ'אנגז לגולל את סיפורו האישי מעמדת כח מובהקת. זה אינו טקסט צפוי של תייר אמריקאי, הנהנה מעוצמתה של המדינה החזקה בעולם, אלא מונולוג מבריק של פקיסטני צעיר, שהאמריקאי המבוהל נתון לחסדיו. אלא שגם היפוך זה, מתברר, תלוי על בלימה, ומותיר את הקורא חסר נשימה עד שורותיו האחרונות של הספר.