"הם היו צעירים, משכילים ובתולים שניהים בלילה ההוא, ליל כלולותיהם, והם חיו בזמן ששיחה על קשיים מיניים לא היתה אפשרית בשום אופן."
כך, בבהירות ובישירות, נפתח הרומן החדש של מקיואן. וכם הוא גם נמשך כשהדברים אצל בני הזוג, אדוארד ופולורנס, מסתבכים והולכים-בהיר וישיר ולא מתחכם, סומך על אמנות הסיפור הקלאסית שלא תחמיץ שום גוון בסיפור האהבה העדין של השניים, שנועד להיות מושלם והשתבש, ומה מפתיע ומהנה להיווכח עד כמה מוצדק פה האמון הזה, חרף כל המשברים, הטלטלות והחידושים שידע הרומן בעת החדשה.
עלילה מרתקת מסופרת כהלכתה, דמויות נוגעות ללב, ריאליזם בוטח בעצמו, ענייני אבל פיוטי, והומור ואירוניה שאין בהם שמץ של התנשאות וציניות. ובאלה עולה בידו לצייר לא רק דיוקן אינטימיטי מאין כמוהו של אהבה ושברה אלא גם תמונה חברתית מדויקת, אנגלית מאוד של דור -הדור של שנות השישים המפורסמות.