השנה היא 1878. להק של אנפות במחוז קוּרג שבדרום הודו מבשר על היוולדה של בת למשפחת נצ'ימנדה מרובת הזכרים, לראשונה זה שישים שנה. דווי גדלה לילדה יפהפייה ופראית, ונערצת על ידי בני משפחתה. נפשה נקשרת בנפשו של דוואנה, נער כישרוני וביישן שאמו מתה בנסיבות טרגיות. ילדותם הפסטורלית חולפת בתוך ג'ונג'לים מסתוריים, בין קימורי גבעות ושדות אורז, במטעי הקפה השופעים והירוקים של חבל הארץ האקזוטי והזעיר. אבל אחוות הילדות אינה נמשכת לנצח, ולילה אחד הכול משתנה: הנערים מוזמנים להשתתף ב"חתונת הטיגריס" שבכפר השכן, ולבה של דווי יוצא אל מאצ'ו, צייד הטיגריס המהולל. האהבה היוקדת הזו טומנת בחובה זרעי טרגדיה שיהיו לה השלכות גם על הדורות הבאים.

גבעות הטיגריס הוא רומן קסום על רגעים מוחמצים, על אכזבות ואהבות לא ממומשות ועל בוֹרות שאנשים כורים לעצמם במו ידיהם. אבל הוא גם סיפור על כוחה של הישרדות, רגשי חמלה ואנושיות כובשת. ביד רגישה טווה המחברת דרמה משפחתית מרגשת עד דמעות שמתפרשת על פני יותר מחצי מאה, מימי הכיבוש הבריטי ועד לזריחת העצמאות על תת-היבשת ההודית. היא מטילה את הקורא אל עולם מכושף של ג'ונגלים סמיכים, צללי רוחות רפאים, ריחות אקזוטיים ותיאורים חושניים.

סריטה מנדנה גדלה בתוך נופיו המרהיבים של מחוז קוּרג. בעיתונות השוו את גבעות הטיגריס, ספרה הראשון, לרומנים חלף עם הרוח, ציפורים מתות בסתר ושידוך הולם. ה"דיילי אקספרס" כינה אותו "הישג מדהים", וב"אינדיפנדנט" נכתב שמדובר ב"רומן הביכורים אפי נדיר, פרי עטה של סופרת בעלת כישרון מעורר השתאות".