היסוד המשותף לסיפורים אלה הוא " אזור הדממה" המצוי תמיד בתשתית הקשרים שבין אדם לאדם: בתמרונים האילמים שחייל עורך על גופה של מטרונית אדישה, נראים שלביו הלא-צפויים של הפיתוי, עתים כניצחונות כבירים ועיתים כתבוסות נוראות אחרי ליל אהבה לא-צפוי חוזר אדם פשוט לחייו האפורים כפקיד קטן, וכאשר הוא מנסה להאציל את רגעי אושרו על שגרת היום-יום,
מתברר לו עד מהרה שכל חוויה שאין אפשרות לספר אותה, נמוגה ואובדת ללא תקנה....
כל הסיפורים - או כמעט כולם - הם פרי שנות החמישים, וזאת רק משום שאז הם נכתבו, אלא בעיקר משום שהם תואמים את האקלים ששרר בספרות איטלקית בשנים הללו, בהן סופרים ומשוררים רבים אימצו להם צורות הבעה שהיו רווחות במאה ה-י"ט. אולם קאלווינו משך השראה גם מתקופות אחרות, והתייחס גם למסורת ימי הביינים,ולזו של אגדות עם, וכל היסודות האלה השתלבו בכתיבתו מבלי לבטל אלה את אלה .