נערות ברים ורקדניות שהתגלגלו לזנות, רוצחים שכירים וכנופיות יריבות הנאבקות על שליטה במערכת פוליטית וכלכלית מושחתת, משוררים ותסריטאים במקדש החלומות של בוליווד ואינספור כפריים שביקשו לשפר את מצבם ומצאו את עצמם חיים על המדרכות.

אלה הם שלל הטיפוסים המרכיבים את מקסימום סיטי, דיוקן ססגוני, ישיר, מצחיק וכואב של בומביי ושל תושביה.

סוקטו מהטה, סופר ועיתונאי אמריקני יליד העיר, משוטט בין מכרות הזיכרון ברחובותיה, בוחן אותה מזוויות בלתי צפויות וכותב עליה באינטימיות נדירה. התוצאה היא בעת ובעונה אחת שיר הלל וקינה קורעת לב למטרופולין הגדולה והצפופה הזאת.

מתוך פסיפס הסיפורים המרהיב בוקע קולו הצלול והאישי של מהטה עצמו: תערובת של אהבה, תסכול, משיכה והזדהות עזה של גולה השב הביתה לאחר שני עשורים, ומנסה למצוא את מקומו. ביד אמן משורטטות את פניה הרבות של בומביי: עיר מזיקה ונדיבה, מייאשת ומלאת תקווה, מאיימת ומופלאה, עיר של סיוטים ופנטזיות, של כיעור ויופי, של אלימות ואנושיות. עיר ממכרת. עיר עצומה. מקסימום סיטי.

נפלא... תיאור עז, מרתק, מלא חיים... [מהטה] בוחן את בומביי של מטה בסקרנות של מציצן, ברגישות של משורר ובהתלהבות של חוקר פרטי." לוס אנג'לס טיימס בוק רוויו

"מהטה מפליא לחוש את הדופק של הג'ונגל העירוני הפרוע הזה." ניו יורק טיימס בוק רוויו

"אחד הדיוקנאות האינטימיים והמרגשים ביותר של מקום כלשהו שקראתי מעודי." ג'ומפה להירי, "השם הטוב", "פרשן המחלות", "קרקע לא מוכרת"