הכי רחוק שאפשר הוא סיפור אגדה מודרני, המתרחש בישראל בת זמננו ובמרכזו שתי דמויות, שהגורל מזמן להן מסע רב תלאות ועתיר תהפוכות, הרפתקאות ומבחנים קיומיים.
 
זהו רומן מכתבים קומי ואופטימי מצד אחד, צדו של הדוד מיכאל, עורך דין בורגני מפתח תקוה, גרוש שמרן ואפרורי שחי כבר שנים ארוכות בבדידות גמורה מלבד חתול אהוב שמארח לו לחברה, ומחליט יום אחד בפזיזות מפתיעה לנסוע הכי רחוק שאפשר, אל קצווי עולם ואל קצות הנפש. מיכאל מתגלגל במסעותיו בין גילוי העולם הגדול ובין גילוי העולם שמעבר, זה שמאפשר למאמינים בו ביקור בחיים קודמים, דיבור עם קרובים מתים וניבוי עתידים רחוקים.
 
מצד שני, צדו של החייל נדב, זהו סיפור מעשה קפקאי, מצחיק במידה שהוא מייאש, שרירותי במידה שמהדהדת היטב את צחוק הגורל, המתעמר בדמות התם האבסורדי בגרסתו הישראלית. נדב יוצא אל השירות הצבאי כשהוא ילד טוב ירושלים, כותב שירה, מחפש אהבה, עולה על גדותיו מרוב רגש אך גם יודע להשקיף סביבו באירוניה ולתאר מתוך ביקורת חדה את השתלשלות האירועים המפוקפקת, שבסופה הוא נשלח הכי רחוק שאפשר, והכי מבאס שיש, אל בסיס אנטנות נידח בקצה הנגב.
 
בספרו השלישי מצליח אלון חילו להעפיל אל פסגות חדשות של יכולת ספרותית מעולה (קדמו לו מות הנזיר שזכה לביקורות משבחות בארץ ובעולם ואחוזת דג´אני רב המכר, זוכה פרס ספיר שבוטל בהחלטה שערורייתית, שזכה אף הוא לשבחים נלהבים ולתרגומים רבים, ובימים אלה מעובד לסרט קולנוע). בשפתו הנהדרת בורא חילו עולם מורכב ושלם, הסובב סביב שתי דמויות חיות עד כדי כך שאין אפשרות לדמיין שהפסיקו להתקיים רק משום שפסקה הקריאה. מיכאל ונדב, שעוברים במהלך הספר שני תהליכים ישראליים הפוכים אך משלימים, האחד אל עבר הרוחניות והשחרור והשני אל עבר הצבאיות והחספוס, לא רק משקפים אלמנטים מחייו של הקורא אלא גם מחלחלים לתוכם, עוצרים אותו במהלך יומו, ועלולים להשפיע עליו ועל המשך חייו באופן המיסטי השמור לספרות יפה באמת.