בשלהי שנת 1934נערכו מספר פגישות בן דויד בן גוריון, מנהיגה  של תנועת העבודה הישראלית, לבין זאב ז'בוטינסקי, מנהיג התנועה הרוויזיוניסטית, בניסיון לפייס בין שתי התנועות. "סדרת המפגשים הללו", כותב א.ב. יהושע בפתח-דבר למחזהו היֵלכו שניים  יחדיו (שהוא המחזה החמישי שכתב), "ריתקה את התעניינותי  ההיסטורית, וכאשר למדתי שבמהלך אחד המפגשים שהתקיים בדירה פרטית בלונדון טיגן בן גוריון חביתה לז'בוטינסקי, נדלק בי 'יצר ספרותי', שעורר אותי להעלות מחזה שיסודות היסטוריים ודמיוניים מעורבבים בו יחדיו, על מנת להחיות מחדש את הדיאלוג בין שני המנהיגים ההיסטוריים הללו, שעדיין רלוונטיים בשיח האידיאולוגי והפוליטי של ישראל בימינו".