השנה היא 1977. ויקטור בן השש-עשרה ואחותו הגדולה מאשה חוזרים סוף סוף לחיות יחד. שנים ספורות לפני כן היגרה משפחתם מאוקראינה לישראל, אך כעבור זמן קצר נהרגו הוריהם בתאונת דרכים והשניים החלו לנדוד בין פנימיות וקיבוצים, עד שבאה סבתם קתרין אף היא לארץ ואספה אותם לביתה. אלא שדווקא כשוויקטור ומאשה מתאחדים, עניין חדש מאיים להפריד ביניהם: נמרוד בכר, בן כיתתו של ויקטור ו"מלח הארץ", מאמץ את חברו "העולה החדש". מאשה הקשוחה, הקשורה בכל נימי נפשה לאחיה הקטן, רואה אותו נשמט בהדרגה מאחיזתה, ואילו ויקטור עדין הנפש נקרע בין הנאמנות לאחותו ובין החברות המתהדקת עם נמרוד, מושא תשוקתו - עד להתפרצות הבלתי נמנעת.
ויקטור ומאשה הוא רומן יוצא דופן בספרות העברית. את סיפורם המסעיר של האח והאחות היתומים נוטעת אלונה קמחי בתוך המציאות המסוכסכת של חברת המהגרים בַּקְריות ערב המהפך הפוליטי של 1977. העלילה האישית היא אפוא גם סיפור על הגירה, היטמעות והיבדלות, ועל הקשר המרתק שבין מיניות ולאומיות. בד בבד עם ה"ישראליות" המובהקת כל כך של הרומן ניכרות בכל עמוד שלו השפעותיה של הספרות האירופית, ובעיקר הרוסית, ומתוך הצירוף הלא שגור הזה בוקע כישרונה של קמחי במלוא עוצמתו. הדרמטיות של רגשות האהבה, הקנאה והשנאה; החדירה חסרת הרחמים אל נפש הדמויות; התיאור הנוקב והיפהפה של הסביבה שבה הן פועלות – כל אלה נושאים איתם ניחוח ספרותי זר ונפלא, שכמו הגיע מארץ מוצאם של קמחי ושל הדמויות שבראה.
אלונה קמחי נולדה באוקראינה ובגיל שמונה הגיעה לארץ עם משפחתה. ויקטור ומאשה הוא ספרה החמישי. ספריה "אני אנסטסיה", "סוזנה הבוכייה" ו"לילי לה טיגרס", זיכו אותה בפרסים רבים ובשבחי הביקורת, היו רבי מכר ותורגמו ל-14 שפות.