היו זמנים ששליחים הגיעו אל הבתים והביאו עם בשורות של מוות. היו זמנים שאנשים ונשים מוינו על פי מוצאם: אלה שהותר להם להיות, ואלה שלא הותר להם להיות. ועל אלה שלא הותר להם להיות נאסר הכול: נאסר עליהם להיות בעלי רכוש, נאסר עליהם להתגורר, ונאסר עליהם להיראות. לקחו מהם את הכל ושלחו אותם למסע. התחנות במסע הזה שימשו אך ורק לצורך פריקתם של המתים, והנשלחים היו כבויים, מחוקים ונטולי שם עוד בטרם יצאו אליו.

הנס גינתר אדלר היה אחד מאותם אנשים שנשלחו למסע הזה. במסע, הסיפור-הרומן שכתב בלונדון בשנים 1951-1950, ניסה אדלר להעניק שפה לזוועה הזאת כך שיהיה אפשר לעמוד על תחושת האיום היומיומית שהיתה מנת חלקם של המשתתפים במסע. באמצעות סיפור גורלה של משפחת הרפא היהודי ליאופולד לוסטיג מתאפשר לקלוט בפעם הראשונה את משמעות הנפילה מן החיים הנורמליים שהיו ואינם עוד.