במרפאה הפסיכיאטרית של בית חולים שבו עבדתי, מקיימים בכל יום שני הצגת מקרה ומצמידים למטופל אבחנה מתוך מילון האבחנות הפסיכיאטרי. ישנה אבחנה משנית החוזרת ברוב המקרים: "קווים נרקיסיסטיים", זה מה שאומרים היום על מרבית המטופלים.
אנחנו דור שחי סביב עצמו. הילד, שעליו מדווחת המורה להורים באספת הורים, הוא תמיד "מאוד מיוחד"; אם אין בו מצוינות, אנו מבקשים לפחות לשמוע שיש לו בעיות מיוחדות. אין דבר נורא יותר להורים מהמשפט: "גברתי ואדוני, יש לכם ילד רגיל". כיוון שכולנו מיוחדים, קשה ליצור קשר עם אחר, שגם לו מגיע הכול. כלומר כל איש מצפה להיות במרכז וזולתו יהיה הקהל.
הפסיכולוגיה, בתה של התרבות שהעמידה את האדם במרכז העולם, מבחינה בנרקיסיזם אבל עומדת מולו חסרת אונים. אין לה את האופקים או הרשות להציע לחולה תפקיד צנוע יותר בחיים. כדי לרפא את המחלה שעשתה מן האדם גידול ממאיר, צריך לחנך שגבורה היא היכולת להכיר בערכו המוגבל של האדם, במצבו השביר, בזמניותו. שניים שיש להם אלוהים יכולים להיפגש ולהפסיק להתווכח מי חשוב יותר. "
"השאלה החשובה לגבי אמונה איננה, כמו שנוטים לחשוב,
האם אתה מאמין או לא. אלא האם אתה רוצה להאמין."


ד"ר יאיר כספי הוא מייסד ומנהל "פסיכולוגיה ביהדות". שיטת העבודה שפיתח נוגעת במקומות הנסתרים של הנפש, מחברת אותה למקור של ביטחון ותקווה והוכיחה עצמה כבעלת יכולת יוצאת דופן לחולל שינויים בתשתית האישיות ולרפא פצעים ישנים בנפש האדם.
בחמש-עשרה שנותיה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז הלימודים בתל אביב סיימו את התוכנית מאות רבות של בוגרים מכל תחומי העיסוק והעשייה, חילוניים ודתיים.
מבוא לשיטתו של כספי התפרסם בספרו הקודם "לדרוש אלוהים", וזכה לתגובות נרגשות של קוראיו שמצאו בו: "פניה לכל אדם..." "מענה לכמיהת הנפש..." "כמעט התגלות..." "מילים שלא עוזבות אותך..." "מפתח לשינוי עולמי..." "מדריך אישי שאני חוזרת וקוראת..." "הגעתי הביתה." (גיא נילס, יובל שרלו, אורי אליצור, מיקה קרני, רני בלייר, ריף כהן, סמדר פרגר).

"חמש שאלות נשאל אדם. בתשובתן ימצא אלוהים ואת עצמו. חמש שאלות שכל אחת מהן מכוננת יסוד בשיחתו עם יוצרו. מוסיפה צד בנוכחותו. בונה חלק מן העצמי שהוא ידיעתו: חסדי ממך, גבולי לפניך, ניסיון שהטלת עלי, תפקידי מאיתך, תפילתי אליך..."