מלחמת יום הכיפורים העמידה סיפורי גבורה רבים, אך אין דומה לקרבות הגבורה שניהלה חטיבה 14 בחזית תעלת סואץ. המלחמה ההיא הולידה ספרים רבים. ספר זה מביא את תיאורם המפורט והמדויק של קרבות השריון האכזריים ביותר בהיסטוריה

ביום שבו פרצה המלחמה, 6 באוקטובר 1973, החזיקה החטיבה קו שנפרס לאורך 200 קילומטרים. היא עשתה זאת] באמצעות 56 טנקים סך הכול ופחות מ-1,000 לוחמים בטנקים, בנגמ"שים ובמעוזים. אלה היו הראשונים שספגו את הצונאמי שפרץ מעברה השני של התעלה: יותר מ-90 אלף לוחמי חי"ר מצרים ו-1,020 טנקים שטפו את גזרת החטיבה, למעלה מ-2,000 קני ארטילריה כתשו אותה. אך היא שרדה. אחזה ושרדה. ואז יצאה החטיבה למתקפת הנגד, כבשה את "החווה הסינית", פתחה את "מסדרון הצליחה", חצתה את התעלה לתוך מצרים וביססה את אחיזתו של צה"ל בארץ גושן.
במשך 17 ימים רצופים החטיבה לא חדלה. היא ספגה והלמה, הבקיעה והכריעה, כשהיא מנהלת קרבות עם שריון וחי"ר מצריים מטווחים של מטרים ספורים. 302 לוחמים איבדה החטיבה במהלך הקרבות, מרבית שדרת הפיקוד נפגעה – 2 מג"דים שילמו בחייהם, 6 מג"דים נפצעו ו-20 מ"פים נהרגו ונפצעו. בספר ביקורת נוקבת על צמרת צה"ל והפיקוד העליון על קבלת ההחלטות ומהלכים שננקטו במהלך המלחמה.

מחבר הספר, אלוף (מיל') אמנון רשף, פיקד על החטיבה באותם ימים. זהו פרי מחקר שערך במשך עשרות שנים, שבמהלכן חשף תצלומי אוויר, מסמכים ועדויות שטרם ראו אור. רשף פיענח את רשתות הקשר השונות, שיחזר באמצעותן את הקרבות דקה אחרי דקה, ושירטט את תמונת הקרבות באופן המדויק והקרוב ביותר למציאות המלחמתית; הוא מביא עדויות קורעות לב של לוחמיו – מראות, קולות ורגשות שהודחקו במשך כל השנים שחלפו מאז. עתה פרצו ומצאו ביטוי בספר. אלוף במילואים אמנון רשף שימש בתפקידו האחרון בצה"ל כמפקד גייסות השריון ופרש מצה"ל בשנת 1982. בן 75, אב ל-5 ילדים, סב ל-14 נכדים ומתגורר בתל אביב