"לטִיטוֹ יש שיתוק מוחין." משפט זה פותח את מסעו היפהפה והמסחרר של אב בחברת בנו. במהלכו נזכר הסופר והעיתונאי דיוגו מיינרדי בהתרחשויות שהשפיעו על לידתו ועל ילדותו של בנו הבכור, ובעזרתן הוא טווה מארג שמורכב מן ההיסטוריה המשפחתית שלו ומן ההיסטוריה של הספרות, האמנות והרעיונות: מעזרא פאונד לרמברנדט, ממרסל פרוסט לניל יאנג, מזיגמונד פרויד להמפטי-דמפטי, מהיטלר ל-U2: רבות הן הדמויות שנקשרות בנרטיב המעגלי שמחבר בין גורלו של טיטו לבין הנתיב התרבותי של העולם המערבי.
לשיתוק המוחין של טיטו יש אפקט שמביא לתנועה, שמוליכה את הקורא ב-424 פרקונים - שמקבילים למספר הצעדים שטיטו יכול לצעוד בלי ליפול - אל ונציה של הרנסנס, אל אושוויץ, אל דנטה אליגיירי, אל החניונים של איפנמה בריו, אל הקומדיות הקולנועיות של אבוט וקוסטלו ומעבר להן. ועם כל צעד מתנודד של טיטו, מאבדת משיווי משקלה גם היהירות האנושית – יהירות שמזינה את האשליה האומרת שאנו במרכזו של היקום.

הנפילה הוא ממואר יוצא דופן. סיפורו של אב, סיפור אהבתו לבנו הנכה, שזור בהיסטוריה משפחתית, אמנות, ספרות ואידיאות. דיוגו מדהים ומרגש את הקורא כאשר הוא חושף עד כמה הוא למד מבנו, ומעניק לנו ברוחב לב הזדמנות ללמוד גם כן, כאשר הוא מראה לנו ש"לדעת ליפול הוא דבר בעל ערך רב בהרבה מאשר לדעת לצעוד". הנפילה גדוש פשטות ואהבה, כועס ומתרונן ונדיב ונבון ומפתיע. זהו ספר יוצא דופן, וזוהי זכות לצעוד לצד האב הזה ובנו