אהרן אפלפלד כתב כ - 40 ספרים, והוא מהסופרים הנחשבים ביותר בעולם. ברם, חוקרי יצירתו צימצמו את עניינם בה, במשך שנים רבות, לשתי סוגיות: השואה ודרכי ייצוגה והזהות היהודית.

פרופ' יגאל שוורץ, חוקרו הבולט של אפלפלד, שגם ערך כמחצית מספריו, שם לו למטרה לחלץ את הדיון ביצירתו של הסופר הדגול מ"הגטו" שבו כלאו אותה. בחיבוריו על יצירותיו של אפלפלד, שרובם כונסו בספר זה, הוא מוביל את הקורא להכרת עולמו הבדיוני של הסופר על רבדיו השונים. בין היתר: היחס לאירופה שבין מלחמות העולם, החיים בישראל, סבך היחסים בין אמונה, דת ומודרניות, שלל הקשרים בין סיפורת, היסטוריה ומיתוס, הניסיון לחבור לילדות האבודה, היחס המורכב לאהבה ולמיניות ועוד. מקום מיוחד מוקדש בספר לבחינה שיטתית, מושכלת ומדוקדקת של אמנות הסיפר של אפלפלד.

מדברי המבקרים על פרסומיו הקודמים של יגאל שוורץ הדנים ביצירתו של אהרן אפלפלד:

"ספרו של שוורץ ממצה קשת נרחבת של אפשרויות קריאה ביצירתו של אפלפלד. הוא כתוב ברגישות רבה ובאינטואיציה זהירה ומעודנת [...]. המונוגרפיה מומלצת בחום לא רק לקוראיו של אפלפלד באקדמיה, אלא גם לאוהבי יצירתו, המעוניינים בקריעת אשנבים מפתיעים אל עולמו של אחד הפרוזאיקנים החשובים של דורנו." אבידב ליפסקר, הארץ, ספרים

"מחקרו היוצא מן הכלל של יגאל שוורץ [...] מנסה לחדור ללב האישיות היוצרת [של אפלפלד], כפי שזו התפתחה במהלך חמישים שנות יצירה. [...] מה שאנו מרוויחים בשיטת המחקר הזאת, היא שחרורה של דמות המחבר מהסטאטוס של 'סופר שואה', ובעקבות כך - אפשרות שיקומה כאדם שלם." ארנולד ג' באנד, מתוך ההקדמה למהדורה האנגלית של קינת היחיד ונצח השבט

"שוורץ מטפל ביצירתו של אפלפלד מתוך אחריות אקדמית מופלגת. הדיון המפורט ביצירתו חותר לתיאור שלם, הדוק ומתואר היטב. [... מסקנותיו] הכלליות מנוסחות בתעוזה רבה. המעבר אליהן נראה לעתים כאילו הוא כרוך בהבזק של הארה – באקט של תובנה אינטואיטיבית, שהשגתה כרוך בקפיצה נחשונית או בצלילה לעומק." איריס פרוש, הארץ, תרבות וספרות

"זו המונוגרפיה המקיפה והמעמיקה ביותר על יצירת אהרן אפלפלד שנכתבה עד כה. היא מביאה סיכום ממצה ונרחב של התבוננותו של יגאל שוורץ ביצירתו של אפלפלד, בחייו ובהתפתחותו המנטאלית-התרבותית [...] הספר כתוב ברגישות, באהבה ומתוך קרבה אינטימית. "
רות אלמוג, הארץ, תרבות וספרות

"ההופעה בתרגום אנגלי של המונוגרפיה של יגאל שוורץ [...] היא אבן דרך משמעותית [...]. התובנות שלו הן תולדה של מחקר אחראי וקפדני ושל שנים של שיחות עם הסופר ומעורבות עמוקה בכתיבתו. לדיוניו הביקורתיים במסמכים נדירים, למשל, בחיבור הסיכום שכתב אפלפלד בסמינר המורים בירושלים ב 1952, ובשירים ובסיפורים המוקדמים שלו, שלא כונסו, יש ערך מוסף, שקשה להגזים בחשיבותו...". סטנלי נאש, prooftexts