שירתה של מי־טל נדלר משקפת עצמאות פואטית; קולה בשל, מובחן וייחודי. שיריה מתבלטים בחירותן של התנועה הסגנונית בין משלבים לשוניים ושל התנועה התמטית בינות הפרטי, הפומבי והמיתי. הפואטיקה של נדלר חוקרת את היחס שבין הגלוי והסמוי וחושפת את מה שמקנן מתחת לפני השטח של המגע, המבט או הצליל שנתונים לסמכות חושית; כך מפענחים שיריה את המיתוס, או את הדרמה הבראשיתית, שמהדהדים מאחורי הסצינה הביתית או הישראלית־ציבורית. רוחב היריעה של נושאי כתיבתה והדרמה האתית שמפעילה אותם מצביעים על מורכבות פואטית והולמים את התבנית הסגנונית שדרכה הם מובעים.
(מנימוקי השופטים לפרס שר התרבות למשוררים בתחילת דרכם לשנת תשס"ח).

מי־טל נדלר מתגוררת בתל אביב. שירים ותרגומים פרי עטה נדפסו בכתבי־עת ובמוספים ספרותיים. נמנתה עם הזוכים בתחרות "שירה על הדרך" לשנת תשס"ח. זהו ספרה הראשון. כתב היד לספר זה זכה בפרס לייב־גולדברג ליצירה ספרותית.