השנה היא 1944. מעבר לים מתנהלת מלחמה, אבל ילדי נוארק מבלים חופשת קיץ רגילה במגרשי המשחקים הלוהטים מחום. שלוותה של הקהילה המשפחתית המלוכדת נקטעת כאשר מגפה נוראית מאיימת על ילדי העיר בשיתוק, בנכות לצמיתות ואפילו במוות.

במרכז עלילת נמסיס עומד בארי קנטור, בחור נמרץ, אחראי ומסור בן עשרים ושלוש, שמנהל מגרש משחקים לילדים בחופשת הקיץ. קנטור מאוכזב מעצמו מפני שהראייה הלקויה שלו לא מאפשרת לו למלא את חובתו למולדת לצד בני גילו. אבל בעודו מתמודד עם רגשות האשם וחוסר האונים, מגלה קנטור שמגפת הפוליו מפילה חללים גם במגרש המשחקים שלו.

ב-1997 זכה פיליפ רות בפרס פוליצר על ספרו פסטורלה אמריקנית. ב-1998 הוא קיבל את "המדליה הלאומית לאמנויות" בבית הלבן וב-2002 הוא קיבל את הפרס הנכבד ביותר של האקדמיה האמריקנית לאמנויות ולספרות, "מדליית זהב בסיפורת", שהוענקה בעבר, בין השאר, לג'ון דוֹס פּאסוֹס, לוויליאם פוֹקנר ולסוֹל בֵּלוֹ. הוא זכה פעמיים בפרס הספר הלאומי, בפרס פֶּן/פוקנר ובפרס החוג הלאומי של מבקרי הספרות.

ב-2005 קיבל ספרו הקנוניה נגד אמריקה את פרס החברה ההיסטורית האמריקנית על "הרומן ההיסטורי הבולט בנושא אמריקני ב־2003-2004", ונבחר לספר השנה על ידי "ניו יורק טיימס בּוּק ריוויוּ", "סן פרנסיסקו כרוניקל", "בוסטון גלוֹבּ", "שיקגו־סן טיימס", "לוס אנג'לס בּוּק ריוויוּ", "וושינגטון טיימס בּוּק וורלד", "טיים", "ניוּזוויק" וכתבי עת רבים נוספים. בבריטניה זכה הקנוניה נגד אמריקה בפרס וו.ה. סמית על ספר השנה. רות היה לסופר הראשון שזכה בפרס פעמיים בכל ארבעים ושש השנים שבהן הוא מוענק.
באותה שנה היה רות לסופר האמריקני השלישי שעבודותיו רואות אור במהדורה מקיפה וכוללת של "הספרייה של אמריקה" בעודו בחיים. שני האחרונים מתוך תשעה כרכים ראו אור ב־2013. ב־2011 הוא קיבל את "המדליה הלאומית לאֱנושוּת" בבית הלבן והיה הזוכה הרביעי בפרס בּוּקֶר הבינלאומי. בשנה שלאחר מכן זכה ב"פרס נסיך אסטוריאס", הפרס היוקרתי ביותר בספרד