זה ספר וידויי שבו מתמודד בני שבילי עם שיגעונה של אמו ואשפוזה בבית משוגעים, ועם מה שנראה לו בראייה לאחור כהתכחשות שלו אליה. הוא נוסע לרומא ושם הוא מנסה להתחבר מחדש לאמו דרך התבוננות בצלמים של ישו ואמו, דרך קריאה בספרים ושיטוט ברחובות.

אַת האֵם ואַת הבת אַת הלב בכף היד אַת בנית ואַת הרסת אַת החרבת ואַת ילדת אַת פרחת ואַת נבלת אַת סבלת ואַת הלכת אַת שתית ואַת השקית אַת קמת ואַת נפלת אַת העין והאַין אַת מכות חשמל בראש אַת האש ואַת המים אַת אוויר ואדמה אַת חצים בתוך הלב אַת זרי פרחים זורקת ברחובות וסמטאות אַת פותחת אֶת הדלת אַת שכינה אַת מצורעת אַת אישה אַת זה האיש אַת מוזגת סם מרפא ומוזגת סם המוות אַת הפצע והצלב אַת גַבִּי המתפקע אַת משא והמסע תחנות ודולורוזה אַת עומדת כמו מדונה עם פנים חיוורות מאוד אַת שותקת וחונקת אֶת גרוני מרוב דמעות אַת שלחת יונה מלמעלה שתפתח אינספור דלתות אַת הוצאת אותי החוצה ונתת לי חץ של אוֹר אַת אמי ואַת עִמִי השכינה המצורעת שחטפה חשמל בראש אַת תקווה ואַת ייאוש הבגדים והלבוש מגבהים שקופים ממשיכה אותי לראות אַת עץ חיים אַת עץ הדעת אַת תפוח שנפל על שלום לא מוותרת ואוהבת מלחמה כמו אל מגש אני ניגש ואת קרבייך אני לש אַת דג זהב אַת תרנגולת בדמך אני כותב אֶת מגילת האֵם אַת העשב אַת הירק אני הרִיק והחָסֵר אני הבְּלִי אני אֵין דַי אני הדרור אני החשק אני הבא והעוזב אני הרע והכוזב המשועבד והאדיש אני האַיִל הבורח אני הפרא הדוהר אני בגן ואַת בכלא אני מחר אַת האָיוֹם והאתמול שעכשיו עומד מול שנינו אַת יונה אני העיט העֵט שלי מוציא רק דם בין רגלי ובין רגלייך מן היום בו בנך המתענה ומתענג נולד