אני מתבונן היום בתצלום שלה, שהיה שמור כל השנים בידי בן דודי. תצלום מימיה הראשונים בארץ, כנראה. אולי נועד לתעודת זהות. אינני מזהה אותה. צעירה מדי. שערה הערמוני אסוף מעל אוזניה, שביל באמצע חלקת השיער. עור צח, חיוך קל שאינו אומר דבר, שמלה קלה מנוקדת. בה - בעת זכיתי לקבל מאנרי (צבי, כשמו היום) תצלום של סבתי, אם אבי. אותה אני מזהה מיד. פנים נוקשות, חסומות, שפתיים חשוקות, אף צל של ויתור לעולם שאליו הביאה 8 בנים ובנות, שרק אחד מהם אהבה.
Categories
Specials
Resources
Help 
Language
Quick Search
Authentication
Your cart
News