"דומה שבכתיבת עלילות מלחמת האזרחים בברצלונה נמנע ג´ורג´ אורוול במופגן מכל ממד של כתיבה ספרותית המתנשאת מעל לעובדות היבשות כנתינתן. הוא בא לספרד להילחם, לספוג רשמים, להתעשר בנושאים לכתיבה, אך יצא ממנה בתור שליח שהופקדה בידיו מלאכת סיפור האמת. ולכן מחווה לקטלוניה הוא מעל לכול כתב עדות של צופה המספר את שראו עיניו. הוא אינו מתיימר לספר את כל האמת, ואף אינו טוען כי הסיפור שהוא מגולל הוא הגרסה האחת והיחידה לאירועי ספרד. הוא מודע לזוויות המבט האפשריות האחרות, אך מבקש להעלות את תרומתו למאבק על האמת של מלחמת האזרחים בספרד." (מתוך "אחרית דבר" לספר).


לימים, לאחר מלחמת העולם השנייה, ילביש ג´ורג´ אורוול את מסקנותיו ממאבקו של הקומוניזם הבין-לאומי על נפשותיהם של אנשי השמאל במשל המפורסם שלו חוות החיות. ועם זאת, את החומרים והלקחים המרים על החזירים והחמורים הוא למד בחודשי שהותו בברצלונה. לאחר קריסת הקומוניזם זכתה ה"מחווה" למעמד הראוי לה ככתב עדות מרשים על אירוע מכונן מאין כמותו בתולדות המאה העשרים.
ג´ורג´ אורוול (אריק ארתור בלייר, 1950-1903), מגדולי סופריה של אנגליה במאה העשרים, איש שמאל שביקר בחריפות את התנהלותו של הקומוניזם הבין-לאומי, כתב על עוניים וסבלם של החיים בשולי החברה והצליף בחן ובשובבות בכמה מאבני היסוד של המסורת ואורח החיים הבריטי. מספריו: דפוק וזרוק בפאריס ובלונדון (כנרת זמורה ביתן, 2010); חוות החיות (עם עובד, 2001); 1984 (עם עובד, 1971).


אחרית דבר מאת אלי שאלתיאל.