"זה שיש לך שתי אצבעות יותר ממני, אבל לא אצבע יותר מאף אדם אחר על פני האדמה הזו, לא עושה אותך טוב ממני, ראוי ממני, נעלה ממני, אדון במברג, ראיתי רשעות בחיי, שלך עולה על כולן".

תמר בוברוצקי, סטודנטית לעבודה סוציאלית הכואבת את אובדנו הפתאומי של בעלה, מובילה את עצמה באבלה אל עבודה במשתלה במרכז הארץ. אך מה שנדמה כמעשה שכולו חיפוש אחר שקט נפשי מתברר אט־אט כסיפור סבוך ואפל: לא בתום לב הגיעה לשם תמר – עליה לפתור דבר בינה ובין משפחתה. ומן העבר השני ניצב אוריה, בעל המשתלה המסתורי וחמור הסבר, שמתעמר בה על נכותה. כי תמר נושאת מרגע לידתה יד מוכת מום, נושאת בגאווה, בהתרסה, מסרבת לחיות מתוך רחמים.
שם, בתוך סוכת הצמחים, היא מתחקה אחר התנהלותה המתמיהה של המשתלה ונחשפת לטרגדיה שזרועותיה נשלחות עד גבולות הולנד של מלחמת העולם השנייה. סיפוריהן האישיים של הדמויות פורצים ומסתרגים באופן טורד מנוחה, ודווקא כך עתידה תמר למצוא את הדרך לחיות מחדש.

לבנה מושון מתגלה בשתיקת הצמחים כפרוזאיקונית מקורית ומפתיעה. גיבורתה תמר בוברוצקי היא מן הקולות הצלולים והמרתקים שידעה הספרות; קול לירי וכובש, המוליך אותנו ביושרה ובהעזה בנבכי עולמות, בלי שנוכל להרפות.