`יתומים`, ספרו השלישי של סמי ברדוגו, מבסס את מקומו במספר הבולט והמקורי בדור הסופרים שהחל לפעול בעשור האחרון. הפואטיקה הייחודית שלו- פואטיקה `שוליים` המסיטה בהתמדה את הלשון ואת פרטי המציאות מן הטריטוריה ההרגלית `המרכזית` שלהם- מחוללת כאן את אחד הספרים העזים והמשמעותיים של השנים האחרונות. בשתי הנובלות המרכיבות את הספר- שכל אחת מהן היא תמונת-ראי של בת- זוגה –מערער מאורע לא-צפוי את הקו הישר והרגוע של השגרה המשפחתית, מפלש אותה אל החוץ של המדינה הקשה ומתסיעס תהייה על זהות ועל ישראליות בשוליים של הארץ. בשתייהן מצוי ברקע זמן אחר, של עבר ב"גטו הלבן", המרוקאי, אלא שבנובלה "אחי הצעיר יהודה" ה`שם` הזה שותק וכבוש, ואילו ב"יתומים" הוא גורם מרכזי בעלילה: גיבור הסיפור מנסה לגרד ולגעת בשכבה הזאת ש"בטח נמצאת בתוכו".