שָׁרוּ וְשָׁרוּ עַל זֹאת הָאִמָּהוֹת:
יָבוֹא גְדִי זָהָב בְּאַחַת הַשָּׁעוֹת,
יָבוֹא עִם כְּבֻדָּה וּסְגֻלּוֹת נִפְלָאוֹת;
לֹא בָא זֶה הַגְּדִי וְלֹא יָבוֹא בַבָּאוֹת.

בארם נהריים, בארצות ערב, באירופה, באתיופיה, חוזר אותו רגע. בחוץ חשיכה, מוראות העולם, ולעומתם, בתוך הבית – אם, סבתא, אחות, אב ותינוקת, על סף השינה, וביניהם השיר. שיר-הערש, בלשונותיו הרבות:

נומי נומה, גדי זהב, אַי לִי לוּ, עצוֹם עיניים, ניע נוע נענוע, אבאלה, אמאלה, יָאמָה, אַבּוּיָה, טאטֶע, מאמֶע, אְנָת, מוּטֶר.

'יבוא גדי זהב' הוא אוצר בלום של שירי-ערש. לראשונה רואה אור בעברית אנתולוגיה שמשתרעת משוּמר הקדומה עוברת דרך זמן העברית, הערבית, היידיש והאמהרית ומגיעה עד לשיר-הערש הישראלי בן המאה ה-21. שירי השכבה מלאי רוך וקסם, חלקם ידוע ומולחן, חלקם אינו מוכר לקורא המצוי, מדחיקים חרדות, כעס וסיפורי אימה. לעיתים פורצים אל המרחב הלילי ומשם מתהפכים לשירי מחאה ומרי.

אסופה מרגשת זו, המגלגלת את שירי האִמהות והאבות ברגעי הינקות הכי אינטימיים, הכי זכורים בגעגועים, פונה אל הילדים שנעשו הורים, אל המבוגרים ששיר-הערש מחזיר אותם למקום ולימים אחרים, שבהם לב הבן והבת עודו חבוק בזרועות הוריהם.

ד"ר לילך לחמן צירפה לספר אחרית-דבר והערות שבזכותן הוא נקרא גם כשיח היסטורי רב-קולי, הנמסר מבין שפתי-אם:

"לפעמים נדמה לי שאני שומעת את המלמול שהיה מתהווה לוּ נפגשו האומנת, האחות, הסבתא והאם שלחישותיהן בלולות בספר הזה. גם אם חבלי הערש אחרים ומקצביהן נבדלים, נדמה לי כי כל אחת היתה מזהה ב'יבוא גדי זהב' צליל מעומק חייה. הברכה 'תישן בלי פגע' – אחת היא".