המוסקבאים חיים למען החורף. חורף שקוע בשלג עד גובה בהרכיים, המרכךאת העיר, מתעופף מכיפת זהב לכיפת זהב, מעצב מחדש את הפסלים והופך את שבילי הפארקים למסלולי החלקה. השלג נופל לפעמים כאובך עונג, ולפעמים הוא סמיך כפלומה. השלג העונג הזה מבריח את האזרחים הפשוטים אל המטרו, שתחנותיו נחשבות עדיין ל"ארמונות של הםרטחטריון". שם, על הרציף, רואים אנשים אצ רוחו של יוסף סטאלין. לא בעיני כולם, כך נראה, מוצאת חן העובדה שסטאלין מת..