בַּבֹּקֶר נָעֳמִי קָמָה, מְצַחְצַחַת שִׁנַּיִם, אוֹכֶלֶת אֲרוּחַת בֹּקֶר וְהוֹלֶכֶת לַגַּן.
וְאֶפְרוֹחַ?
לֹא!
נָעֳמִי בּוֹנָה מִגְדָּל מִקֻּבִּיּוֹת, מַאֲכִילָה אֶת הַבֻּבּוֹת, מְצַיֶּרֶת, מְנַמְנֶמֶת.
וְאֶפְרוֹחַ?
לֹא!
בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם אָרֹךְ נָעֳמִי חוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה, מִתְרַחֶצֶת וְהוֹלֶכֶת לִישֹׁן.
וְאֶפְרוֹחַ?
גַּם אֶפְרוֹחַ יָשֵׁן?

אבירמה עבדה על הספר עם המאיירת רעיה קרס ולדבריה היא אמרה לה "אני כתבתי את הסיפור על נעמי, את תציירי את הסיפור על האפרוח".
ובאמת, הספר מביא שני סיפורים כשהוא מתאר יום בחייהם של שני קטנטנים, ילדה ואפרוח, ומביא במילים ובתמונות חוויות ילדות נפרדות אך גם משיקות.