מאות הסרטים שהופקו בישראל מאז הקמתה מעידים על כמות מרשימה של עשיה מתמשכת. מאחורי הכמות מסתתרת שורה ארוכה של יוצרים, במאים, תסריטאים, מפיקים ושחקנים שונים מאוד זה מזה וממילא מייצגים שכבות שונות בחברה שלנו מאפיין את הסרט הישראלי גם חילופי הדורות וקוצר הנשימה של היוצרים, מהר מאוד מתחלפים הדורות ובכל שנתיים שלוש קם דור חדש שמבקש להוליד את הסרט הישראלי מחדש תוך מחיקת הישגי העבר תור הזהב של הסרט הישראלי התקיים בשנות הששים והשבעים הפעילות הענפה והפופולאריות העצומה שזכה לה כמעט כל סרט הותירו מאחוריהם סרטים רבים, שחלקם הפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות העממית שלנו גם אם אינם פסגת היצירה הקולנועית. בעשורים האחרונים נדחקו הנושאים המרכזיים שהעסיקו את יוצרי העבר לא עוד צבא, מלחמות, שואה, תקומה, ערבים, יהודים ומתח עדתי. את מקומם של אלה תפס הסרט האישי, הקומדיה חסרת האמירה החברתית ועיסוק בשפה הקולנועית ככזאת כך או כך נשמר תמיד ערך עליון בהפקתו של כל סרט ישראלי כמעט וזהו שיר הנושא. לא נעימה בלבד או נושא מוסיקלי שמתפתח בפס הקול לצד העלילה ומלווה אותו, אלא יצור עצמאי שהוזמן על ידי מפיקי הסרט, שימש ליחסי ציבור ונטש את בסיס האם זהו הישג ישראלי ייחודי, שאין אח ודוגמא במחוזות קולנועיים אחרים. מין תרומה מקורית שלנו לשפת הקולנוע. לא פעם נשאר השיר לבדו בזכרון הקולקטיבי כאשר הסרט עצמו נמחק מהתודעה, או שלא חדר אליה מלכתחילה. אבל בזכותם של סרטים רבים, כושלים ככל שיהיו, נכנסו לתרבות הישראלית לא מעט יצירות חשובות ומרכזיות שהפכו לחלק בלתי נפרד מהתרבות העממית שלנו